סיפורים
ונפלאות על סגולות דולר הברכה של כבוד קדושת האדמו"ר
מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א
הסיפור
: דולר לצדקה
מדי פעם דובר בבית משפחת גרבובסקי שבאוקראינה על עליה לישראל,
אבל הדבר היה רחוק ממימוש. בשלב מסוים, החל האח הבכור, ולדימיר, להתעניין
ברצינות באפשרות העליה. הוריו ואחיו הצעיר איגור ניסו לעכבו עד שיוכלו לעלות
יחד, אבל הוא סרב להם ועלה לישראל לבדו.
בתחילה התקשר ולדימיר למשפחתו מדי שבוע. הוא התיישב ברמלה,
בדירה קטנה שקיבל מהסוכנות, וניסה למצוא עבודה במקצועו כהנדסאי. לאחר שנכשל,
חיפש עבודות נוספות עד שמצא עבודה כגנן. הוריו הצטערו על כך ואחיו ניסה לשכנעו
לחזור, אבל ולדימיר לא היה מעוניין בכך והקשר ביניהם פחת. המשפחה הספיקה לשמוע
שהוא פוטר מעבודתו הקשה. הם ניסו ללחוץ עליו שיחזור ובתגובה ניתק עמם את הקשר.
המשפחה המודאגת ניסתה ליצור עמו קשר דרך קרובת משפחה, אך לשווא.
ניסו להתקשר לסוכנות וללא הועיל. ולדימיר נעלם מהשטח. איגור החל לחוש רגשי אשמה
בגלל הלחץ שהפעיל על אחיו, והודיע להוריו שהוא מוכרח לעלות לישראל כדי לחפשו.
הם הסכימו.
לאחר שהגיע, השיג דירה בתל אביב. בתוך זמן קצר השתלב איגור בעל
היוזמה במשרד לתיווך דירות שהתעסק בעיקר עם עולים מרוסיה. במקביל ניסה למצוא את
אחיו והקדיש לכך כמה שעות מדי יום. בחיפושיו הגיע לרמלה והסתבר לו כי ולדימיר
עזב לפני כמה חודשים. שכניו סיפרו שהוא נראה בודד וכי לא נקלט בשכונה. לאחר מכן
הגיע איגור לחברה שהעסיקה את אחיו כגנן, שם שמע כי הוא עבד בתחילה בחריצות, אבל
במשך הזמן נשבר מכך שאקדמאי כמוהו נאלץ לעסוק בעבודת כפיים קשה, ולבסוף פוטר.
איגור החל לחשוש לגורל אחיו ואפילו חשש ששם קץ לחייו.
הוא ניסה לחפשו בערוצים אחרים, דיבר בתחנת רדיו לעולים, פירסם
מודעה בעיתון ברוסית, בירר במשרד הקליטה ובכל מקום אפשרי, ולא מצא קצה חוט.
למרות חששותיו ניסה להרגיע בטלפון את הוריו המודאגים.
לאחר שהבין כי מיצה את כל האפשרויות, עלתה בדעתו מחשבה שאחיו
היגר לארצות הברית, כמו עולים מאוכזבים רבים. הוא ניסה להסיח מדעתו אפשרות זו,
הרי בישראל הקטנה, שאליה הגיע אחיו לבטח, לא הצליח למוצאו, וקל וחומר שבאמריקה,
שאין לו כלל ודאות שהיגר לשם, ודאי שלא ימצא דבר. גם העובדה שהצליח בעבודתו
וכבר היה שותף במשרד התיווך, הקשתה עליו. חלפו כמה חודשים ואיגור לא הצליח
להמשיך בשגרת חייו. לבסוף החליט לקחת חודשיים חופשה מעבודתו וטס לארצות הברית.
הוא נחת בלוס אנג´לס בניסיון לחפש את ולדימיר בחוף המערבי. לאחר
חודש של חיפושי סרק בכל האיזור, עבר לחפש בחוף המזרחי. גם שם עלו מאמציו בתהו.
הוא היה מיואש ממציאת אחיו והחל להשלים עם אובדנו.
ביום שישי, שלושה ימים לפני חזרתו לישראל, פגש יהודי אחד במלון,
והחל להשיח בפניו את צערו. האיש שמע ואמר:
"היית כבר אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח?"
איגור היה רחוק לגמרי מהדת, וביטל אפשרות זו על הסף: "אני לא
מאמין בדברים האלו!"
"מה יש לך להפסיד, הרי ניסית את הכל?! אני בעצמי לא מכיר כל כך
את הרבי מליובאוויטש, אבל שמעתי שאנשים שעברו צרות קשות נושעו מברכותיו".
איגור ידע שנסתיימו חיפושיו ובאמת אין לו מה להפסיד, וממילא הוא
נמצא בניו יורק. מה אכפת לו לעמוד ביום ראשון בבוקר בתור כדי לקבל ברכה?!
לאחר המתנה ממושכת, ניצב מול יהודי עם פנים קורנות, הרבי. איגור
סיפר כי הוא מחפש למעלה משנה את אחיו ולא מוצאו, והוא אף חושש כי שם קץ לחייו.
הרבי חייך לעומתו, שלף דולר, נתן לו ואמר:
"תן את הדולר הזה לצדקה ותמצא את אחיך!"
איגור לא הבין איך דולר לצדקה יכול לעזור לו למצוא את אחיו
האובד, והניח שמדובר באיזו סגולה שמימית מעורפלת. הוא הניח את הדולר בארנקו,
ושכח ממנו כעבור זמן קצר.
ביום שני, בעת שטס לישראל, ניסה להפיג את צערו בעזרת משקה חריף.
פרק החיפושים תם לחלוטין מבחינתו. כעת עליו לחזור לישראל, להתבסס ולהתחתן,
ואולי להעלות ארצה את הוריו השבורים.
הוא נחת בישראל ונסע באוטובוס לירושלים כדי לסדר עניין דחוף.
לפני שיצא מהתחנה המרכזית הבחין בשורה של קבצנים השרועים על המדרכה. כמו רוב
האנשים, לא התייחס כלל לעלובי החיים הללו. לפתע נזכר ברבי מאמריקה שאמר לו לתת
דולר לצדקה. מה אכפת לו לנסות את הפתרון העל טבעי הזה? לכל היותר יפסיד
דולר...
הוא חיטט בארנקו, שלף את הדולר והעניקו לקבצן האחרון בשורה
כשהוא מעיף בו מבט חטוף. לאחר רגע נעצר. משהו במראה של הקבצן הלא מגולח הטרידו.
הוא חזר לאחוריו והתבונן בו. לאחר כמה שניות זיהה את הקבצן. היה זה אחיו
ולדימיר...
הדבר אירע בשנת ה’תשנ”ח.
ללא כל סיבה ברורה, גב' שיינדי שכטר מכפר חב"ד, נשואה לרב מרדכי שכטר ואם
צעירה לילדיה איבדה לפתע את מאור עיניה, ל"ע. בין הרופאים היו שתלו זאת
בשפעת שהסתבכה, אך היו שאמרו, וירוס התיישב על עצב הראיה. כך או כך, איש לא
הבטיח פתרון רפואי.
מיד לאחר שהתברר מצבה,
פנו בני הזוג לבקש את ברכת הרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות ה"אגרות-קודש"
וזכו אכן לתשובה ברורה. תשובה שהנחתה אותם לאורך כל הדרך:
וה' יתברך יאיר את
עיניו.
עבור הגב' שכטר הייתה זו
יותר מאשר הבטחה. מעתה כל מי שבא לבקר מתוך רצון לעודד, מצא עצמו מתעודד,
לנוכח בטחונם המלא של בני הזוג, ובפרט לנוכח אמונתה המוצקה של האשה.
האירוע זיעזע רבים מבין
אלה שהכירוה. חברה טובה שפנתה ביוזמתה לבקש גם היא ברכה עבורה, זכתה למענה
מדהים ב"אגרות-קודש"
(כרך ח' עמ' קמג),
מכתב המתייחס כולו
לבריאות העיניים והמשמעות הרוחנית של כח הראיה ועד לסיום שכלל הבטחה ברורה
ל"רפואת עיניו…
ובברכה לרפואה קרובה".
השבועות והחודשים שחלפו
בינתיים בלא הטבה, לא הפחיתו את בטחונם של הזוג שכטר ברפואה הקרובה, כהבטחת
הרבי שליט"א מלך המשיח.
והנה ביום שישי שלפני
י"ב אייר, הגיעה אל משפחת שכטר אשה אלמונית, וביקשה למסור לידי הגב' שכטר
"דולר ברכה" לרפואתה השלמה. היא הסבירה, כי לפני מספר שנים היא חלתה
במחלה קשה, ובאמצעות קרובי משפחתה שהיו בניו יורק, זכתה לקבל דולר לברכה
מאת הרבי מה"מ שיל"ו, ואלה היו מילותיו בעת מסירת שטר הברכה:
רפואה ניסית למעלה מדרך
הטבע. ואכן
היתה לה רפואה ניסית, והיא הבריאה ב"ה לחלוטין.
ועתה מששמעה על האירוע
הקשה, החליטה להביא לה את הדולר לברכה. היה זה כאמור ביום שישי.
בשבת בצהריים חשה הגב'
שכטר לפתע, כי היא מתחילה לראות אור ולזהות חפצים – היו אלה דקות של כמעט
הלם. כדי להיות בטוחה שאין זו אשליה, ניסתה לראות את מחוגי השעון, ואז
נוכחה שהיא אכן רואה…
זהו…
הנס התרחש…
ראייתה חזרה לה ב"ה. היא היתה המומה…
במיוחד התרגשה למראה בנה
התינוק הזוחל ברצפה…
התינוק שלא ראתה מאה ימים... כמה גדל מאז ראתה אותו בפעם האחרונה בעריסה…
צוהלת ושמחה הזעיקה את
בעלה מבית הכנסת לספר לו את המאורע…
והוא נפעם ונרגש חזר לבית הכנסת עם בקבוק משקה…
וכולם שתו לחיים והודו לה' על הנס!…
השמועה עשתה לה כנפיים,
כשהיא מביאה לפרץ רגשות ולשמחה גלויה בכל בית בכפר ומעבר לו, כמו היתה זו
ישועתו הפרטית של כל אחד מהשומעים. במוצאי שבת היתה חגיגה גדולה בביתם
שבכפר. הבית היה מלא מפה לפה, אף עיתונאים הגיעו לביתם על מנת לפרסם את
הסיפור (עפ"י
"שיחת הגאולה" – גליון מס' 197).
דולר ברכה לקראת החתונה
הרב חיים ריבקין, הינו שליח ופעיל בבית חב"ד
"נאות אפקה" בתל אביב במסגרת בית חב"ד שבהנהלת הרב עידו רהב, שם פגש לראשונה,
בדוכן הנחת התפילין במר שמעון ברוש, שניאות לבקשה להפשיל שרוולו ולהניח תפילין.
הקשר שהתחיל בפגישה אקראית, הפך עד מהרה לקשר
קבוע ויציב, כשמר שמעון רואה בבית חב"ד את הכתובת לכל ענין יהודי, ומידי פעם הוא
מגיע לשיעורים והתוועדויות.
באותה תקופה, היה מר שמעון לאחר הגירושין
מאשתו, אך משום שהילדים שהו בחזקתה, עדיין נשמר קשר בינהם.
כמובן שבעדינות הוא קיבל הערות על כך שאין זה
ראוי וטוב, אך הוא המשיך משום מה במתכונת זו.
לאחר ששמע שמעון על נושא הכתיבה כיום לרבי
שליט"א מלך המשיח באמצעות האגרות קודש, צצה מחשבה בראשו, שאולי הוא וגרושתו טעו
בכל מהלך הגירושין.
הוא ביקש לכתוב על כך ולשאול בעצת הרבי שליט"א
מלך המשיח.
יחד עם שאלה זו הוא ביקש את הברכה להצלחה
בפרנסה בחברה למכשירי מטהרי מים בה הוא שותף.
לאחר ההכנות המתאימות הוכנס המכתב לתוך אחד
מכרכי האגרות קודש והמילים הראשונות שריצדו מול עיניו היו: "טוב יגור איש עם
אשתו".
גרושתו, שמעה על כך ונתנה את הסכמתה להמשך
התהליך.
לפועל, פעם אחר פעם נמשך ההליך כשבכל פעם נדחית
החתונה המחודשת, בין הזוג.
לאחר שבת שעשה מר שמעון עם הרב עידו רהב, לקח
אותו הצידה הרב רהב ואמר לו: "אתה הרי כבר יודע מה צריך לעשות, למה אתה לא עושה
מה שצריך?"
דבריו נפלו על אוזניים קשובות מר שמעון החליט
באותם רגעים כי יקבע זמן מוסכם וסופי לחתונה, "אני מקבל על עצמי בעז"ה להקים בית
כמו שצריך, בית יהודי עם תורה ומצוות".
בהתייעצות עם הרב עידו נקבע התאריך א' אלול
ליום החתונה ביניהם.
על מה שקרא אחר כך, סיפר מאוחר יותר מר שמעון:
"במסגרת העבודה, הוזמנתי לעיר חדרה, להתקנת
מתקן, בעודי מתכונן לנסיעה, נזכרתי בגב' מרים סטקר, שחצי שנה קודם לכן ביקשה
שיבואו לבדוק בביתה האם שייך להתקין בו מתקן טיהור.
למרות שכבר חלפה חצי שנה, החלטתי לנסות למצוא
את מספרה ולשאול אותה, האם היא מעונינת שבמסגרת ביקורי בעיר, אבחן את האפשרות.
היא הסכימה וכן מצאתי את עצמי, חולף על פני בית חב"ד הממוקם באותו רחוב בו היא
גרה.
נזכרתי שעדיין לא הנחתי תפילין, והחלטתי שלאחר
מכן אפנה לבית חב"ד להתפלל.
בפועל לא יצאה העבודה מאחר שמשכיר הדירה סירב
שיקדחו בשיש. אך לפני צאתי שאלתי אותה לגבי בית חב"ד הסמוך. התענינותי הפתיעה
אותה. "מה לך ולבית חב"ד
השבתי שאני מתקרב לחב"ד, והוספתי "אני עומד
להינשא פעם שנייה עם גרושתי בזכות ברכתו של הרבי שליט"א מלך המשיח".
בהתרגשות היא הסבירה לי עד כמה חשובה המצווה
שאני עושה, "מחזיר גרושתו", וביקשה לתת לי דולר שקיבלה מהרבי שליט"א מלך המשיח
בחלוקת דולרים.
בתחילה סירבתי, שמעתי רבות עד כמה חשוב ומיוחד
דולר שכזה. אך היא הייתה נחושה והעניקה לי שטר אחד מהשטרות שהיו ברשותה.
משהתיישבתי ברכב, הבטתי בהתרגשות בשטר הדולר
שבידי, וכשראיתי את הכיתוב על הדולר, כמעט התעלפתי. נכתב שם כך: "דולר ברכה מהרבי
שליט"א. התקבל ביום א' באלול".
לא הייתי צריך יותר מזה לאישור וברכה לקראת
החתונה".
תמיכה טכנית
ניתן לקבל תמיכה טכנית בפלאפון
054-7703330
|